קינן נ' חקלאית שיתופית בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט י' בן חמו) מיום 1.8.2011

פסק דין

הסכסוך בתמצית

1.המשיבה סיפקה תערובת לדגים לחברה פלונית, "דג הגולן בע"מ" שמה (להלן – "דג הגולן"). ברבות הימים נקלעה האחרונה לקשיים כלכליים, והמשיבה איימה כי תפסיק את אספקת הסחורה אם לא תמציא ערובות מתאימות להבטחת תשלום החוב מן העבר, וכן להבטחת תשלום סחורה שתסופק בעתיד.

2.זמן מה לאחר מכן נתקיימה פגישה בין נציגי המשיבה ודג הגולן, בה נכח גם המערער, ובה הודע לנציגי המשיבה, כי המערער עומד לרכוש 45% ממניות החברה, ולהשקיע בה כספים. נציגי המשיבה שבו והבהירו, כי לא ימשיכו בהספקת הסחורה לדג הגולן, אם לא תינתנה ערובות לחוב העבר ולחוב שייווצר בגין אספקה עתידית של סחורה. סופו של מפגש הסכימו הצדדים, כי המשיבה תעמיד לדג הגולן הלוואה על סך של 250,000 ₪, שפרעונה ב-10 תשלומים חודשיים, והמערער התחייב לערוב להחזרתה. החזר החוב נעשה על ידי 10 שיקים שמשכה דג הגולן לטובת המשיבה, ועל כולם חתם המערער כערב. השיקים הללו חוללו, ולכן הגישתם המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

3.המערער הגיש התנגדות לביצוע השיקים. בתצהיר התומך בה הוא טען, כי בעת ההיא הוא נשא ונתן, בשם חברה שבבעלותו, עם בעליה של דג הגולן, על מנת שהחברה שבבעלותו תיכנס לשותפות, משמע תרכוש ממניותיה, כנגד השקעה כספית. על רקע זה נתקיימה אותה פגישה עם נציגי המשיבה, בה עלה נושא הסדר התשלומים להחזר החוב, שאז הודיע המערער לנציגי המשיבה, כי ההסדר כולו תלוי באישור בנק הפועלים. לשיטתו הותנה במפורש עם נציגי המשיבה, כי ערבותו על השיקים, שניתנו לשם החזר החוב, מותנית בקבלת אישורו של הבנק. אחר הדברים הללו סרב הבנק לתת את אישורו. מכאן טענת המערער, כי משלא נתקיים התנאי המתלה עליו הוסכם, פקעה ערבותו כלא היתה.

4.עוד טען המערער, כי השיקים עליהם חתם כערב ניתנו לידיה של דג הגולן בנאמנות, מתוך הבנה כי לא יימסרו לידי המשיבה אלא אם יתקבל אישור הבנק, והיא הפרה את האמון ומסרה אותם בכל זאת למשיבה.

הוא הוסיף וטען, כי מכיוון שהשיקים סוחרו למשיבה (כך במקור), מתוך הפרת האמון שנתן בדג הגולן, אין למשיבה זכות בשיקים. על כך הוא הוסיף טענה בדבר כשלון תמורה, כיוון שהסכם ההשקעה לא יצא אל הפועל (כך במקור).

5.טענה נוספת בפי המשיב ולפיה משנוכח לדעת, כי השיק הראשון חולל, הוא הודיע למשיבה על ביטול ערבותו, ולכן אין הוא ערב עוד לחיובים שבאו לאחר מכן, כאלה הנובעים מרכישות שנעשו לאחר שנמסרו השיקים.

6.ועוד טען המערער, כי כיוון שהמשיבה ידעה, כי דג הגולן שרויה היתה בקשיים, היא נהגה בחוסר תום לב בכך שהחתימה אותו על ערבותו.

פסק הדין בבית משפט השלום

7.בית משפט השלום מצא את עדותו של העד מטעם המשיבה כמהימנה, בעוד שאת עדותו של המשיב דחה כחסרת אמינות.

8.לגופם של דברים קבע השופט קמא, כי השיקים מושא הדיון ניתנו לידי המשיבה כשהם חתומים בערבותו של המערער, בלא שהותנה כל תנאי לערבות. מתוך מודעות מלאה חתם המערער על ערבותו, כך יוצא, ערבות שניתנה על מנת שהמשיבה תיאות להמשיך ולספק סחורה לדג הגולן, אליה התכוון המערער להצטרף, כבעל מניות שמבקש להשקיע בה כספים.

9.בתוך כך דחה השופט קמא את הטענה, כאילו נחתמה הערבות בשם החברה שבבעלות המערער. חתימתו היתה, כך השופט קמא, חתימה אישית, שלא נלוותה אליה כל חותמת של חברה, כי אם מספר תעודת הזהות של המערער.

10.על כך הוסיף השופט קמא וקבע, כי המערער הציג בפני המשיב מצג שווא רשלני, שהביא אותה להמשיך ולספק סחורה לדג הגולן, וכך גדל החוב של האחרונה כלפי המשיבה. הוא מצא אותו כמי שנהג בחוסר תום לב בכל הפרשה כולה.

11.סופו של דבר קיבל בית המשפט קמא את התביעה וחייב את המערער בתשלום מלוא הסכום הנקוב בשיקים, נוסף על הוצאותיה של המשיבה.

הערעור

12.על פסק הדין הוגש הערעור שלפניי, ובו שב המערער על הטענות ששטח לפני בית המשפט קמא, והוסיף להן טענות שלא בא זכרן בתצהיר שתמך את התנגדותו מפני ביצוע השיקים, ואלה הן:-

13.המערער טוען, כי השיקים נמשכו מחשבון מוגבל, ולכן אין להם כל תוקף, ומכאן שגם לערבותו אין תוקף. הוא טוען עוד, כי הם מוסחרו (כך במקור) לצד שלישי אף שנמשכו מחשבון מוגבל, וגם משום כך אין לערבותו תוקף. עצימת העיניים מן הידיעה אודות הגבלת החשבון היא בבחינת חוסר תום לב מצד המשיבה, כך המערער, ולכן אין היא אוחזת כשורה בשיקים.

14.ועוד הוא טוען לקנוניה שנרקמה בין דג הגולן והמשיבה, בגדרה הושגה חתימתו על השיקים כערב (ס' 27 להודעת הערעור; בדיון בערעור הודה בא כוח המערער, כי אין בידו כל אינדיקציה לקנוניה שכזו).